חורשת הכבשים הירוקים גלשו במורדות,
והים למטה שכשך והכחיל מן השמש.
בשמיים פרחו עננים כמו שושני נהר,
ואנחנו היינו עוד ילדות.
והייתה בנו אחת שהיו לה עיניים אהובות,
וקינאנו בה כולנו עד ששכחנו.
והייתה בנו אחת בהירה וזקופת קומה,
שהיו שואלים אותה בכיתה וידעה להשיב תשובות.
והייתי יוצאת בשמש אל השדה הקרוב,
ואוהבת את העננים והוגה בהם סיפורים.
והייתה לי שהות רבה להרהר בצער,
מראשית הסתיו עד סוף הקיץ הצהוב.
