הוא כל הזמן מפנטז איך היא פותחת לו דלת
זורם עם הרוח לאן שתיקח,
מוצא מפלט בדמיון, בחלום, בלי אמת.
הוא מצטט ת'שיחות, את הצחוק, הכאב, הוא אוהב,
מתרגש אבל לא מתייאש
כשהוא לבד הוא צועק לעצמו: "את לא כאן"
את לא כאן! את לא כאן
את לא כאן! את לא כאן!
והסיפור מתהפך, הוא מעכשיו מתחכך ונוגע
אולי כבר לא משתגע, כי אין כבר לא נחמה
ולא טיפת אהבה, אין לו ברירה.
מוצא ת'עצמו מתאפק ובוער מבפנים,
הוא רק רוצה להגיד לה הכל בפנים: "את לא כאן"
