על הנגב יורד ליל הסתיו
ומצית כוכבים חרש חרש
עת הרוח עובר על הסף
עננים מהלכים על הדרך
כבר שנה לא הרגשנו כמעט
איך עברו הזמנים בשדותינו
כבר שנה ונותרנו מעט
מה רבים שאינם כבר בנינו
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והטוהר
כי רעות שכזות לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
Am
את תשובי בנינו לפרוח
הרעות נשאנוך בלי מילים
אפורה עקשנית ושותקת
מלילות האימה הגדולים
את נותרת אדירה ודולקת
הרעות כנעריך כולם
שוב השמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר
אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והטוהר
כי רעות שכזות לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
אל תשובי בנינו לפרוח
