על עגלה של אספסת
לעת ערב נושב
אני שוכב על גבי
ובלחש כזה חושב
מדוע את כל הקטנות הללו
אני כל כך אוהב
שריקתו של השוט וצלצול הרתמה
במסע הזה השלו
כל אלה, כן כל אלה
עושים את המוות נורא עד כאב
כל אלה כן כל אלה
עושים את המוות נורא עד כאב
| | | | | | | | | |
| | | | | | | | | |
ואולי על אותו כר אספסת
לפני אלף שנים
שכב ענק קדמוני וחשב
בדיוק כמו אני
חשב על כל הקטנות שהוא
כל כך, כל כך אוהב
שריקתו של השוט וצלצות הרתמה
במסע הזה השלו
כל אלה, כן כל אלה
עושים את המוות נורא עד כאב
כל אלה כן כל אלה
עושים את המוות נורא עד כאב
בשביל החלב למעלה
גשם לבן מטפטף
בהר שוקעת השמש
שדות אדומים בלב
ואת כל הקטנות הללו אני כל כך אוהב
שריקתו של השוט וצלצול הרתמה
במסע הזה השלו
