הולכים, הרחובות שקטים
אותו הנוף של הדמדומים
נחים על ספסלים
ולא יודעים דבר.
מאוד מדאיג אותי הסוף, מאוד
מפחיד אותי לחשוב
על מה יהיה איתי
ואיך זה נגמר.
לפעמים זה עוזר
שאנחנו מציירים קווים
ונקודות קטנות ומספרים
משחקים הרבה בכדורים
בוכים.
לא, אל תלכי עוד
השמיים מחכים
אל, תוותרי עוד
למים הקרים, למים אבודים
חיות קטנות בתוך ערים גדולות
מתרוצצות,
הן משלמות מחיר
הן לא מבינות
הכל בגלל שבאנו לכאן
רק שלא אשמע קולות
בתוך הראש
ולא יהיו פחדים לא מובנים,
שלא אפול לרחוב עייף מול כולם.
לפעמים זה עוזר...
לא, אל תלכי עוד...
