ארצינו הקדושה והיפה נשמות חדשות מצמיחה,
נשמות מתגעגעות לציון,
נשמות ששמחות בשמחתה וכואבות בכאבה,
נשמות קשורות בקשר אהבה למקור הנשמה,
נשמות מסורות שאת נפשם מוסרות למענה.
וציון שואלת איה בני?
אותם שרוצים ולא מוותרים?
אותם שעל צער השכינה בוכים?
אותם שנלחמים ומוסרים נפשם לציון ברחמים?
וציון הולכת ונבנית מכח אותם געגועים,
מכח אותם בנים אהובים,
והבנים הולכים ונבנים מכח ציון ששבה למעונה חורבה אחר חורבה,
לאט לאט עד לגילוי השכינה באהבה גמורה.
זוכים מתוך ימי בין המצרים, לתת מנגינה לאותם מילים,
בתפילה שנזכה לשורר במהרה בבית עולמים
עמיחי
