אני רוצה קצת מהפרילי,
ורוצה גם דובדבן שמאיר עיניים
פרח כשנכנס אני לגן
כן שוב אני מדבר רק עם עצמי,
ואין לי שום מושג מה הוא
טומן לי בחובי בצד ההגיון,
יש הרבה דברים על מה לישון,
איזה מסטול הוא זה
זה שיושב עכשיו בראש
מחליט עכשיו לכבוש,
הרגע מהדרך, מרגישים האנשים,
הבוקר שהפציע מתנה מאלוהים.
לרקוד לקפוץ,
איזה ניצוץ.
שרים שירים בתוך הבית,
מזיזים את הספות.
לנדוד,לצעוק ...כן
הכל זה הפתעה בחיים יש מתנות
כי זה לא בתחושות ולא בהגיון,
ארץ ישראל היום בשגעון
"אויב יתקוף מחר",
היה כתוב שם בעיתון
אז תני לי קצת דבש וחלב שנבחש
ערבי פלשתינאי, יהודי ארגנטינאי,
זה לא משנה כולם בני אדם,
כולם כאן
אף אחד לא יעזוב פה,
אף אחד לא יעזוב,
אף אחד לא יעזוב פה,
אז תתחילו לאהוב.
תגיד, זה כייף לצחוק?
אנחנו דור של אהבה
ולא של מלחמות,
תגיד לי כן לדיבור יפה וכן לחיוכים
חמשת אלפים שנה אנחנו ממתינים.
איזה ניצוץ.
