איך לפעמים מאהבה אני פוחד
לא מתמסר לרגע
וזה תמיד כשאת מראה יותר
את לומדת לטפס לאט על החומות
שלא תיפול שום אבן
את מנצחת בלי מילים גדולות
חמש שנים בלי חלומות
כבר התרגלתי לא להיות
אני מול הלבד הממכר
כשהשכל שוב נרדם אני קרוב יותר
הגוף הזה כבר לא יכול להיות רחוק ממך
לכל הטוב הזה שלך קשה להיות עיוור
וכל יום שעובר אני נפתח, אני אוהב יותר
איך תמיד אני נבהל כשזה עובד
כשאין סיבה לברוח
ההיגיון על הפצעים רוקד
את נשארת להרגיע ת'רוחות
והבדידות נכנעת
את מרגישה אותי בין השורות
חמש שנים בלי חלומות
כבר התרגלתי לא להיות
אני מול הלבד הממכר
כשהשכל שוב נרדם אני קרוב יותר
הגוף הזה כבר לא יכול להיות רחוק ממך
לכל הטוב הזה שלך קשה להיות עיוור
וכל יום שעובר אני נפתח, אני אוהב יותר
