פתחנו את השער, טיפסנו על השביל
את רעדת כמו עלה בשמש של אפריל
הציפורים צרחו, איזו קבלת פנים
מצאי שלווה בין סורגים על השבילים הלבנים
כל כך עמוק הלילה, הקירות זזים ואת
שומעת את הצחוק של התינוק שלא נולד
סיפרת לי שהפחד רוכב על סוס שחור
הוא רומס אותך מתחת וממשיך לדהור
הכל שקט כמו קבר שמתרוקן מזיכרון
ניצוץ עוד מהבהב באפר של גשר אחרון
כי אין לה דמות ואין לה תואר למפלצת שבפנים
וכשאת קמה להרוג בה, מול ראי הנה פנים
כל כך עמוק הלילה, הקירות גלים גלים
רק נשירת עלים ברוח לוחשת לך חיים
הכל נשבר ומתאחה, מה שנבל עוד ילבלב
הכל הולך ואז חוזר עם כל מי שאתה אוהב
כשאני בא אותה לקחת
קולות קוראים לי לעצור
כי מצא אותך השחר
חיוורת מול האור
כל כך עמוק הלילה, הקירות זזים לאט
עלים נושרים ברוח, דמעות צונחות על המכתב
"הכל נשבר ומתאחה, מה שנבל עוד ילבלב
הכל הולך ואז חוזר עם כל מי שאתה אוהב"
